הסיפור של הבית הזה מתחיל ברגע המרגש שבו הילדים גדלים ויוצאים לדרך עצמאית, וההורים נשארים בבית המשפחתי המוכר ומבינים שהגיע הזמן להתאים אותו למי שהם היום.
בני הזוג ביקשו להפוך את הדירה הסטנדרטית, שנשארה כפי שרכשו אותה מהקבלן לפי כ 10 שנים, שהרגישה פתאום צפופה ומחולקת מדי, למרחב מגורים רחב ידיים, מפנק ויעיל, שייתן במה ראויה לריהוט המקורי והנוסטלגי שלהם בסגנון הכפרי, ויעטוף את הכל במראה חם ומתוחכם.
כדי להגשים את חלום המרחב הפתוח נדרש אומץ תכנוני ויציאה מגבולות הקופסה המקורית של הדירה. השינוי המשמעותי ביותר נעשה בלב הבית: המטבח המקורי היה קטן וכלוא בפינה, ומעבר לקיר שלו עמד מחסן חיצוני שהגישה אליו הייתה בכלל מחדר המדרגות. במהלך תכנוני נועז, לקחנו נתח משמעותי משטח המחסן והטמענו אותו בתוך הדירה.
המהלך הזה חולל מהפך דרמטי והוליד מטבח רחב ידיים בצורת ח', הכולל חזית ארונות גבוהים מרשימה, משטחי עבודה עצומים ואי מפנק עם מקומות ישיבה, שהפך למרכז החיים והאירוח בבית.
את גולת הכותרת האמנותית של הבית אי אפשר לפספס כשמביטים ברצפה. כדי לייצר מעבר הרמוני, רך ומלא תנועה בין המטבח לחלל הציבורי, סירבנו להפרדה הנוקשה והישרה המקובלת. בחרנו באריחי משושים מעוטרים עבור אזור העבודה של המטבח, אשר "גולשים" בצורה א-סימטרית ואורגנית אל תוך רצפת הפרקט החמימה של הסלון ופינת האוכל. האלמנט הזה דרש תכנון פריסה קפדני ומדויק מראש על המילימטר, ובעיקר עבודה סבלנית ומשותפת בשטח עם הרצף. בזכות הדיוק נולדו חיתוכים נקיים ללא רבב, שיצרו יצירת אמנות של ממש מתחת לרגליים וממסגרים את הבית כולו כמרחב מרווח, חכם ומזמין.
במקביל, טיפלנו ביחידת ההורים שסבלה מחלוקה מיושנת של חדר ארונות מרובע ולא מנוצל וחדר רחצה קטן וסטנדרטי – שני חללים חנוקים שייצרו בעיקר תחושת דוחק .
פירקנו את הקירות האלו לחלוטין ובמקומם תכננו חזית אחידה, ישרה ואלגנטית של ארון בגדים רחב ידיים, שמאחוריו נחבאת מקלחת הורים חדשה מוגדלת, מלבנית, בעלת קווים נקיים ומקלחון ענק ומפנק המשדר תחושה של מלון בוטיק.
כשהחלל נפתח, הגיע שלב העיצוב והירידה לפרטים, בחרנו בסגנון כפרי מעודן עם פלטת גוונים ייחודית: גווני טורקיז וכחול מלאי אופי ונוכחות, שיוצרים ניגודיות מושלמת עם נגיעות בצבע חרדל עמוקות ועם האלמנטים החמים של עץ טבעי.
הריהוט המקורי והנוסטלגי של בני הזוג שולב במחשבה רבה ומצא את מקומו המדויק בתוך הקומפוזיציה החדשה, כשהוא משתלב באופן טבעי עם הקווים הרעננים ומקבל סוף סוף את הבמה והכבוד המגיעים לו.
