להפוך חדר אוכל סטנדרטי של קיבוץ שנבנה בשנות ה-60 לחלל שמארח בכל יום אלפי הייטקיסטים ואת חברי הקיבוץ זאת משימה שמתחילה קודם כל ביצירת סדר וזרימה חדשה.
והכי חשוב היה לייצר חלל שמכבד את השורשים של יקום, אבל נותן לנו את הנוחות והאנרגיה של היום.
מה שמיוחד בחדר האוכל הזה הוא זה שמצד אחד של השולחן מתנהלת שיחה על קוצר וזרעים, ומהצד השני דיון סוער על עדכון האחרון בעולם ההיטק.
כשניגשנו לשיפוץ, היה לנו ברור דבר אחד: אנחנו לא באים למחוק את העבר. רצינו להשאיר את הנוסטלגיה ולשלב אותה עם ההייטק.
מצד אחד, לשמור על ה’ביחד’ הקיבוצי, על המפגש האנושי שאין לו תחליף במסך זום. מצד שני, לתת למקום את הטאץ’ המודרני שמגיע לו ב-2026.
נקודת המוצא שלנו הייתה אזור הגשה:
תכננו פס הגשה אחד רציף שבו הכל מוטמע בתוך הנגרות עצמה. יצרנו נישות חכמות שמאפשרות עבודה נקייה ומסודרת, מצד אחד נישות לצלחות עבור הטבחים בחלק הפנימי, ומהצד השני נישות למגשים וסכו”ם עבור הסועדים בחלק החיצוני.
שילבנו עמדת שף מרכזית, אי שבו מכינים ונותנים את הטאץ’ האחרון למנה מול העיניים של האנשים. מעל כל פס ההגשה תכננו אלמנטים תלויים מברזל שמשלבים דקורציה ופונקציונליות, הם משמשים לתצוגה של שמני זית וחמוצים לצד צמחייה נופלת שנותנת את הטון הירוק והחיוני.
התוצאה היא חלל שמכבד את המורשת של הקיבוץ אבל נותן מענה מודרני, מדויק ומרשים לאלפי האנשים שעוברים בו מדי יום.
(הסעדה)
